יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק י״ז

קרה לכם פעם שילד שהיה רגיל להציק החליט להשתנות ולהיות חבר טוב, אבל אחרים המשיכו לכעוס עליו בגלל מה שעשה בעבר? לפעמים קשה לנו לקבל שאנשים באמת משתנים.

בדיוק על זה בני ישראל התלוננו. הם הרגישו שהדרך שבה ה׳ שופט את בני האדם היא לא הוגנת, ואמרו לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה'. המילה יִתָּכֵן פירושה דבר נכון, צודק ומתוקן. העם טען שזה פשוט לא צודק שה׳ שופט אדם רק לפי המצב שלו עכשיו. הם חשבו שהצדק האמיתי הוא לעשות חשבון של כל החיים: לשים בצד אחד את כל המעשים מהעבר, ובצד השני את המעשים של היום, ולשפוט לפי הכל ביחד. לכן היה להם קשה להבין איך יכול להיות שאדם שהיה טוב כל חייו ייענש פתאום בגלל מעשה רע שעשה עכשיו, או איך אדם שהתנהג רע ופתאום חזר בתשובה יקבל סליחה.

אבל ה׳ עונה להם ואומר: וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא־יִתָּכֵן. כלומר, דווקא הדרך של בני האדם היא זו שלא נכונה. בני אדם נוטים לזכור תמיד את מה שהיה פעם וקשה להם לשכוח, אבל ה׳ פועל מתוך רחמים גדולים. כשאדם באמת מתחרט ומשנה את דרכו לטובה, הצדק של ה׳ הוא להעביר קו על העבר ולסלוח לו לגמרי. ה׳ נותן לנו הזדמנות חדשה ונקייה, ושופט אותנו לפי מי שאנחנו בוחרים להיות היום.