באחרית הימים, לאחר שעם ישראל ישוב לארצו וישב בה בשלווה, עתידה להתרחש מערכה צבאית וגאופוליטית אדירה סביב ירושלים. מטרתה של מלחמה זו אינה לפגוע בעם ישראל, אלא להוות זירת ענישה אלוהית עבור האומות שהצרו לישראל לאורך ההיסטוריה. ה' מעורר את אומות העולם להגיע לארץ ישראל כדי להיפרע מהן על חורבן הבית השני ועל תלאות הגלות [מלבי"ם]. מלחמה זו תהיה למעשה התנגשות בין אימפריות: אומות הצפון והמזרח יגיעו כדי להילחם באומות המערב שניסו לכבוש את ירושלים, וכך ייפלו אויבי ישראל אלו ביד אלו [אברבנאל].
הנביא מצטווה להפנות את נבואתו אֶל־גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג. מבחינה לשונית, מילת היחס "אל" משרתת את שני חלקי המשפט, כאילו נאמר "אל גוג ואל ארץ המגוג" [מצודת דוד, רד"ק]. באשר לזהותם של גוג ומגוג, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי גּוֹג הוא שמו של המלך, ואילו הַמָּגוֹג הוא שם האומה. הוספת ה"א הידיעה למילה מגוג מלמדת שאין מדובר בשם של אדם פרטי, אלא בשם יוחסין של אומה שלמה המייחסת את עצמה למגוג ההיסטורי, בנו של יפת [רד"ק]. מנגד, גישה שונה גורסת כי גּוֹג הוא דווקא שמה של האומה, ואילו הַמָּגוֹג הוא שמו של המחוז הגאוגרפי הצפוני שבו היא יושבת [אברבנאל].
גוג מתואר בתואר נְשִׂיא רֹאשׁ, צירוף של שתי מילים נרדפות שנועדו להדגיש את מעמדו כמלך עליון ומנהיג מוחלט [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מלבד שלטונו על מגוג, הוא מולך גם על מֶשֶׁךְ וְתֻבָל, אומות נוספות מצאצאי יפת [מצודת ציון, רד"ק]. שמות אומות אלו רומזים לתהליך נדידת העמים שעברו: האומה מֶשֶׁךְ נקראת כך משום שאנשיה נמשכו ויצאו מארצם המקורית בצפון כדי לרשת משכנות במערב, והשם וְתֻבָל נגזר מלשון הובלה והולכה [אברבנאל].
מבחינת מסורת הכתיב של המקרא, המילה וְתֻבָל נכתבת ברוב הספרים המדויקים בכתיב חסר, ללא האות וי"ו [מנחת שי].