הנבואה מופנית ישירות אל גוג, מנהיגה של אומה עצומה שהטילה אימה רבה על כל שכנותיה. שמה של ארץ מגוג נגזר מהשורש מ-ו-ג, המבטא פחד והמסה, משום ששאר העמים נמוגו מפחד מפניה [אברבנאל].
על המילים הִנְנִי אֵלֶיךָ מסבירים הפרשנים כי ה׳ פונה ישירות אל גוג [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים פנייה זו כאיום, כלומר ה׳ מכריז כי הוא עתיד לסובב סיבות כדי לנקום בו [אברבנאל].
הפסוק מכנה את גוג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל. התוספת של המילה רֹאשׁ נועדה לדייק את מעמדו ההיסטורי. העמים משך ותובל כבר עזבו את ארצם המקורית, נדדו והתערבבו בעמים אחרים, ולכן גוג אינו שולט עליהם בהווה. התואר מעיד כי הוא היה הנשיא של ראשי משך ותובל בתחילת דרכם, עוד בטרם יצאו מארצם [אברבנאל].