זעמו של ה' על הפגיעה בעמו בא לידי ביטוי בהבטחה נחרצת לזעזוע אדיר שיתרחש בארץ. המילים וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי מתארות כעס עצום, חרון אף וזעם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. כעס זה נובע מקנאתו של ה' על הרעות שנעשו לישראל, ומתוך תחושה זו הוא מדבר [מלבי"ם, מצודת דוד]. הביטוי אִם לֹא אינו שאלה, אלא משמש כלשון של שבועה ואיום חמור מצד ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
שבועה זו מבטיחה כי באותו זמן יתרחש רַעַשׁ גָּדוֹל בארץ. הפרשנים מציגים גישות שונות לגבי אופיו של רעש זה. הגישה המרכזית מפרשת זאת כפשוטו, כרעידת אדמה פיזית ועזה שתרעיד את הארץ [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הרד"ק מקביל זעזוע זה לנבואת זכריה על בקיעת הר הזיתים, וכן לרעידת האדמה ההיסטורית שאירעה בימי עוזיהו מלך יהודה. לעומת פירוש זה, יש המסבירים כי הרעש ייווצר על ידי קולות ורעמים עזים בשמיים [רש"י]. מנקודת מבט רחבה וכללית יותר, הרעש הגדול הוא תוצאה ישירה של זעם ה' שיתפשט על הכלל [מלבי"ם].