אל צבאו העצום של גוג מצטרפת ברית רחבה של אומות נוספות, המגיעות מאזורים גיאוגרפיים שונים כדי לקחת חלק במערכה. האומות המוזכרות, פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט, קשורות היסטורית וגיאוגרפית לממלכות עתיקות: פרס קרובה לעילם, כוש לאשור ופוט למצרים, והן משלימות את רשימת העמים שהנביא הזכיר בנבואותיו הקודמות [מלבי"ם]. המילה אִתָּם מלמדת שעמים אלו מתייצבים לעזרת כוחותיו של גוג, ומצטרפים אל הפרשים ונושאי החרבות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הנביא מדגיש כי צבאות אלו יגיעו כאשר כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע, כלומר מצוידים היטב במגינים ובקסדות לוחמים המגינות על הראש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לפירוט הציוד הצבאי ישנה משמעות מיוחדת, שכן בעת העתיקה לא כל העמים נהגו לחבוש קסדות במלחמה, וציוד זה סמל לרוב ממלכות מסוימות וצבאות סדירים [ביאור שטיינזלץ]. הדגשה זו בולטת במיוחד לאור העובדה שדרכם הרגילה של בני כוש הייתה לצאת לקרב ללא כלי נשק תקניים, כשהם נעזרים באבני השדה בלבד. אולם, מעצם חבירתם לגוג ומגוג, הם משנים את מנהגם ומגיעים חמושים ומוגנים בציוד צבאי מלא [אברבנאל].