מניעיו של גוג לצאת למלחמה נובעים מתאוות בצע ומשאיפות אסטרטגיות, כאשר הוא מזהה את ארץ ישראל כנכס כלכלי וצבאי חשוב המהווה חלק מתוכנית הכיבושים הכוללת שלו [שטיינזלץ]. כוונתו היא לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז, כלומר לבזוז את העם, ולְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת. הפרשנים מסבירים כי מדובר במטרה להחריב שנית את ערי ישראל, שהיו חרבות בעבר אך יושבו ונבנו מחדש לאחרונה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ]. השימוש בפועל להשיב מתפרש ככוונה להחזיר את הערים למצבן החרב [רש"י, רד"ק], או כרמז לכך שגוג שב למערכה צבאית שנייה, לאחר שכבר הגיע בעבר כדי לעזור לאויב [מצודת דוד]. דעה נוספת גורסת כי משמעות הביטוי היא קיבוץ מחנות הצבא לקראת ההתקפה [רד"ק].
ההתקפה מכוונת וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עם ישראל שקובץ ונאסף ממקומות גלותו בקרב האומות [מצודת דוד, שטיינזלץ]. עם זה מתואר כעֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, כאשר המילה עֹשֶׂה משמעותה איסוף וצבירה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הביטוי מתאר צבירת רכוש, ומבחינים בין שני סוגי העושר: האחד מתייחס לבעלי חיים כגון צאן ובקר, והשני לשאר הנכסים והרכוש הקנוי [מצודת דוד, רד"ק]. הבחנה דקה יותר מציעה כי מִקְנֶה מציין את הפעולה האקטיבית של רכישת נכסים בכסף, בעוד שקִנְיָן הוא המושג המופשט הכולל גם את הרווחים הנוצרים מאליהם ללא קנייה ישירה, כגון ולדות הבהמות ופירות השדה [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בתיאור מיקומו של העם, יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ. מבחינה דקדוקית, המילה "על" משמשת כאן בצורת סמיכות [רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי המילה טַבּוּר מדמה את ארץ ישראל לטבורו של האדם; כשם שהטבור נמצא באמצע הגוף, כך ארץ ישראל ממוקמת במרכזו של העולם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מצודת ציון, שטיינזלץ]. מעבר למיקום המרכזי, דימוי הטבור מצביע גם על גובהה וחוזקה של הארץ, המצויה במקום מוגבה ומשופעת כלפי מטה מכל צדדיה, כך שהיא נחשבת לגבוהה מכל שאר הארצות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].