קרה לכם פעם שבגדים נקיים התלכלכו ברגע אחד של חוסר תשומת לב, אבל כדי לנקות אותם הייתם צריכים להתאמץ ולשפשף הרבה זמן? הנביא חגי משתמש ברעיון דומה כדי ללמד אותנו משהו חשוב על המצב של עם ישראל. הוא מסביר שמעשים לא טובים נדבקים אלינו בקלות רבה, ממש כמו לכלוך. לעומת זאת, קדושה וטהרה דורשות מאיתנו עבודה פנימית עמוקה, והן לא עוברות אלינו סתם כך.
באותו זמן, העם חשב שמספיק רק להביא קרבנות כדי להיות קדושים וש-ה' יברך אותם, גם אם בלב הם לא באמת מתכוונים לזה. הנביא מזכיר את הָעָם הַזֶּה ואת הַגּוֹי הַזֶּה, כלומר הוא פונה לכל עם ישראל, ומסביר להם למה ה' כועס. הם היו מביאים קרבנות על חטאים קטנים שעשו בטעות, אבל במקביל המשיכו לעשות בכוונה דברים רעים. הבעיה הגדולה ביותר שלהם הייתה סדר העדיפויות: הם מיהרו לבנות לעצמם בתים פרטיים, אבל הזניחו את בית המקדש והשאירו אותו הרוס.
בגלל שהם עשו את המצוות רק מבחוץ, בלי כוונה אמיתית בלב, הנביא אומר שכָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נחשב לפגום. לכן, הוא אומר להם: וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא. הקרבנות שהם מביאים למזבח לא מתקבלים ברצון, כי אי אפשר להביא מתנה ל-ה' בזמן שמזלזלים בכבודו ומשאירים את הבית שלו חרב. כדי שהמעשים שלהם יהיו באמת טובים, הם צריכים קודם כל לתקן את הלב שלהם וללמוד איך להתנהג נכון.