יצא לכם פעם להתכונן המון זמן למשימה גדולה, ופתאום מגיע הרגע שבו סוף סוף מתחילים לעשות אותה באמת? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. הנביא מבקש מהם לעצור ולשים לב ליום שבו סוף סוף הפסיקו רק להכין אבנים, והתחילו ממש להניח אבן על אבן כדי לבנות את המקדש.
הוא אומר להם להתבונן במה שיקרה מהיום הזה וָמָעְלָה, כלומר מאותו יום ולהלאה. המילה לְמִן היא פשוט כמו המילה "מִן", והאות למד היא רק תוספת לשונית. כשהוא אומר אֲשֶׁר־יֻסַּד הֵיכַל, הכוונה היא שהם המשיכו לבנות על גבי היסודות שכבר הונחו בעבר, ולא יצקו יסודות חדשים.
אבל הדבר הכי חשוב הוא הבקשה שלו: שִׂימוּ לְבַבְכֶם. הנביא מסביר שעכשיו, כשבונים את היכל ה', לא מספיק רק לעבוד עם הידיים ולסחוב אבנים. צריך לעשות את המלאכה מכל הלב ומתוך כוונה. רק כשעובדים מתוך חיבור פנימי, זוכים לראות את התוצאות הטובות שכולם מחכים להן.