קרה לכם פעם ששמעתם סיפור מדהים על מישהו, והייתם בטוחים שקצת הגזימו? זה בדיוק מה שהרגישה מלכת שבא. כשהיא מגיעה אל שלמה המלך היא מודה בפניו ואומרת אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי. היא מסבירה שבהתחלה היא חשבה שהאנשים שסיפרו לה על החכמה שלו סתם מפריזים ומגזימים בסיפורים שלהם, כמו שלפעמים אנשים נוטים לעשות. אבל עכשיו, כשהיא פוגשת אותו בעצמה, היא מגלה שהמציאות הרבה יותר גדולה מהשמועות. היא מבינה שאפילו חצי מהאמת לא סיפרו לה. ולמה באמת לא סיפרו לה הכול? לא בגלל שניסו להסתיר ממנה משהו, אלא פשוט בגלל שהאנשים שהביאו לה את השמועות לא היו מסוגלים להבין בעצמם יותר מחצי מהחכמה העצומה של שלמה.
דברי הימים ב, פרק ט׳, פסוק ה׳
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י עַל־דְּבָרֶ֖יךָ וְעַל־חׇכְמָתֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.