חשבתם פעם מה קורה כשאוספים המון כסף בקופה אחת גדולה למטרה חשובה, ואיך שומרים עליו כדי ששום דבר לא ילך לאיבוד? במקדש הייתה קופה מיוחדת לאיסוף תרומות שנועדו לתיקון וחיזוק הבניין. המילים וַיְהִי כִּרְאוֹתָם מספרות לנו שבכל פעם שהאחראים ראו שהקופה התמלאה, הם מיד ניגשו לטפל בכסף.
כדי לשמור עליו בצורה הכי בטוחה ומסודרת, עבדו יחד שני אנשים חשובים מאוד: סֹפֵר הַמֶּלֶךְ, שהיה אחראי על כתיבת המסמכים הרשמיים של הממלכה, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שפעל בעזרת הסגן שלו. כשהם רוקנו את הקופה העמוסה, הם עשו שתי פעולות שמתוארות במילים וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ.
קודם כל הם עשו את פעולת וַיָּצֻרוּ, כלומר הם אספו את כל המטבעות והכניסו אותם לתוך שקים וצרורות סגורים. תוך כדי האריזה, הם גם דאגו לעשות סדר ולהפריד בין מטבעות שכבר היו מוכנים לתשלום לפועלים, לבין חתיכות כסף שעדיין היה צריך להכין לשימוש. רק לאחר מכן הגיע השלב של וַיִּמְנוּ, כלומר הספירה.
אבל כאן עולה שאלה מעניינת: הרי אנחנו יודעים שהברכה של ה' נמצאת דווקא בדבר שהוא סמוי מן העין ולא סופרים אותו אחד אחד, אז איך הם ספרו את כסף המקדש? הפתרון שלהם היה חכם מאוד: הם לא ספרו את המטבעות עצמם, אלא ספרו רק את מספר השקים הסגורים. כך הם גם ידעו כמה תרומות נאספו, וגם שמרו על הברכה המיוחדת של ה'!