מלכים ב, פרק י״ב, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לראות בניין ישן שיש בו סדקים וקירות שבורים, וברור שחייבים לשפץ אותו בדחיפות? זה בדיוק מה שקרה לבית ה'. אחרי כמה שנים קשות שבהן המקדש הוזנח ונהרס, המלך החליט שהגיע הזמן לתקן הכול. במקום לבקש מהעם לשלם מס מיוחד, המלך מצא שיטה אחרת. הוא הורה: יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים. כלומר, הכהנים יקבלו את כספי התרומות, ובתמורה הם ייקחו על עצמם את האחריות המלאה לשלם על התיקונים ולדאוג להם. ממי הם יאספו את הכסף? כל כהן יבקש מֵאֵת מַכָּרוֹ, שזה אומר מהאנשים שמכירים אותו ורגילים לתת לו תרומות. המטרה של הכסף הייתה לתקן את בֶּדֶק הבית, שזה אומר לתקן את הסדקים והמקומות שנהרסו בחומה. המילה הזו באה מהמילה "בדיקה", כי הכהנים היו צריכים לבדוק טוב טוב את המקום כדי לדעת מה בדיוק חסר ומה צריך לתקן. אולי תשאלו את עצמכם, אם כל הכסף הולך לשיפוצים, מאיפה יהיה כסף לקנות את הקורבנות שמקריבים בכל יום? התשובה היא שבמשך שש השנים הקשות שעברו, העם לא תרם לבית ה'. עכשיו, כשהמלך קרא להם, האנשים הביאו בבת אחת את כל הכסף שהם היו חייבים מאותן שנים. כך נאסף סכום ענק שהספיק גם לתיקון המבנה וגם לקורבנות.