יצא לכם פעם להיקלע לבעיה גדולה, ופתאום לבקש טובה ממישהו שבדרך כלל אתם בכלל לא מתייחסים אליו? תארו לעצמכם כמה מתוח יכול להיות מפגש כזה. זה בדיוק מה שקורה כשיהורם מלך ישראל נמצא בצרה גדולה במלחמה, ופונה פתאום לבקש עזרה מאלישע הנביא.
אלישע לא מסכים מיד לעזור, אלא שואל אותו מַה לִּי וָלָךְ. כלומר, איזה קשר ואיזו קירבה יש בינינו שאתה בא אליי פתאום? אלישע מלמד אותנו כאן כלל חשוב: תפילה של נביא עוזרת רק כשמי שמבקש אותה באמת מאמין בה' ויש לו קשר אמיתי אליו. לכן, אלישע אומר למלך לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ, ומציע לו ללכת לחפש עזרה אצל נביאי השקר שההורים שלו היו רגילים להתפלל אליהם.
המלך נלחץ ועונה במילה אחת קצרה של תחינה: אַל. הוא בעצם מבקש מאלישע: אנא, אל תזכיר עכשיו את הטעויות והמעשים הלא טובים שהמשפחה שלי עשתה בעבר. אנחנו נמצאים עכשיו בזמן קשה וזקוקים לרחמים, ואם נזכיר את חטאי העבר, זה עלול למנוע מהעזרה להגיע.
המלך מסביר לאלישע למה הוא בא דווקא אליו, ואומר כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. המלך מבין שהצרה הזו לא קרתה סתם במקרה, אלא היא הגיעה ישירות מה'. הוא יודע ששום כוח אחר בעולם לא יעזור כאן, ורק תפילה לה' יכולה להציל אותם. הוא גם מזכיר לאלישע שהצרה היא לא רק שלו, אלא של שלושה מלכים יחד, מתוך תקווה שזה יעורר את הרחמים של הנביא והוא יסכים להתפלל בעדם.