הישועה הניסית המובטחת לעם אינה אלא הקדמה למערכת שלמה של חסד אלוהי רחב הרבה יותר. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים וְנָקַל זֹאת היא שנס אספקת המים במדבר נחשב לדבר מועט, פשוט וקל בעיני ה', שכן הוא עתיד להוסיף ולהפליא לעשות עמם חסד גדול ומשמעותי אף יותר והוא הניצחון הצבאי ומסירת מואב בידם [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק].
מעבר להבטחה על שני ניסים נפרדים, יש המצביעים על קשר סיבתי ישיר בין המים לבין הניצחון. נס המים עצמו הוא זה שיוביל למפלת מואב, שכן מראה המים יטעה את המואבים לחשוב שמלכי ישראל ויהודה נלחמו והרגו זה את זה. טעות זו תגרום להם להגיע לשדה הקרב ללא הכנה וליפול בקלות בידי ישראל [חומת אנך].
גישה מעמיקה נוספת בוחנת מדוע הוגדר הנס כדבר "קל", והרי שום דבר אינו קשה או פלאי בעיני ה'. לפי גישה זו, ההגדרה נובעת מאופן התרחשות הנס: ה' בחר להביא את המים בדרך קרובה לטבע, על ידי גשם שירד בארץ אדום וזרם אליהם, ולא בנס גלוי וגדול יותר של הורדת גשם במדבר הצחיח שבו שהו. בחירה זו נבעה מכך שהמטרה המרכזית הייתה כיבוש מואב, והמים היו רק אמצעי לכך. בנוסף, זכויותיהם של ישראל לא הספיקו כדי לזכות בשני ניסים גלויים ועצומים בו זמנית. לכן, ה' "הקל" בנס המים ועשה אותו בדרך הטבע, כדי לשמור את הזכות לנס המרכזי של הניצחון במלחמה [מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף קושר את הביטוי למעמדה של האומה המואבית ולציווי החריג שמופיע בהמשך הנבואה. על פי חוקי התורה, חל איסור להשחית עצי פרי בעת מלחמה, אך כאן הנביא מורה להרוס כל חלקה טובה ולכרות את העצים. ההסבר לכך טמון במילים וְנָקַל זֹאת, המלמדות כי אומה זו נבזית וקלה לפני ה', ולכן, כהוראת שעה וכעונש מיוחד למואב מכל צד, הותר לישראל להשחית את אדמתם [אברבנאל].