התגשמות נבואתו של אלישע מתרחשת במלואה, כאשר מים מופיעים באורח פלא ומצילים את צבאות המלכים מצמא, מבלי שירד גשם במקום שבו הם חונים. הופעת המים מתוארת תוך ציון זמנים מדויק, שעליו נחלקו המפרשים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהצירוף וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה מתייחס לזמן אחד: שעת הקרבת מנחת התמיד של הבוקר [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. המילה כַּעֲלוֹת נכתבת באות כ' כדי לציין את העיתוי המדויק של הפעולה [מנחת שי, רד"ק].
לעומת זאת, פרשנים אחרים מפצלים את תיאור הזמן לשני שלבים נפרדים. לפי גישה זו, המילה בַבֹּקֶר מציינת את הזמן שבו התחיל לרדת גשם הרחק משם בארץ אדום, ואילו כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה מכוון לשעת מנחת הערב, שאז הגיעו המים השוטפים אל הנחל שבו שהה הצבא [רש"י, מלבי"ם]. הסבר זה מבהיר כיצד התקיימה הבטחת הנביא שלא יראו רוח וגשם, שכן הסערה התרחשה במרחק רב מהם [רש"י]. גישה שלישית מציעה כי המים הגיעו בפועל כבר ביום הקודם, בשעת מנחת הערב, ואילו המילים וַיְהִי בַבֹּקֶר מתייחסות לבוקר שלמחרת, שבו התרחשה המלחמה מול מואב [רלב"ג].
באשר למקור המים שעליהם נאמר וְהִנֵּה־מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם, מדובר בגשמים שירדו בארץ אדום וזרמו משם לנחל, או לחלופין, בנהר בארץ אדום שנפרץ ברצון ה' ומימיו נשטפו אל עבר מחנה המלכים [רד"ק].
בסופו של דבר, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת־הַמָּיִם, והנבואה התאמתה בשלמותה [אברבנאל]. הנחל התמלא, לכל הצבא היו מים לשתות, והמלכים היו עתה מוכנים להמשך המערכה הצבאית [ביאור שטיינזלץ].