יהורם מלך ישראל מציג תיקון רוחני חלקי ביחס להוריו, אחאב ואיזבל, כאשר הוא זונח חלק מעבודת האלילים שלהם אך ממשיך בחטאים אחרים. וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה', שכן הוא המשיך לדבוק בחטאיו של ירבעם בן נבט שעשה עגלי זהב [רלב"ג, רד"ק]. עם זאת, חטאו נבע מתוך חשש מדיני ופחד מנזק, רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ אשר הוסיפו את פולחן הבעל במטרה מכוונת להכעיס את ה' [רש"י, מלבי"ם]. בניגוד להוריו שעבדו עבודה זרה [ביאור שטיינזלץ], יהורם עזב את דרכם [רלב"ג].
כחלק מתיקון זה, וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל, כלומר את המצבה [מצודת ציון] שהקים אביו. הפרשנים מציינים כי אף על פי שיהורם עצמו לא עבד לא לבעל ולא לאשרה, הוא הסיר רק את מצבת הבעל של אביו ולא פגע באשרה שהקימה אמו. הסיבה לכך היא שאיזבל אמו עדיין הייתה בחיים והמשיכה לעבוד עבודה זרה, ולכן הוא לא יכול היה להסיר את הפולחן שלה [רלב"ג, רד"ק].