קרה לכם פעם שניסיתם לתקן הרגל לא טוב, אבל הצלחתם לשנות רק חלק קטן ממנו? זה בדיוק מה שקרה ליהורם מלך ישראל. ההורים שלו, אחאב ואיזבל, עשו מעשים רעים מאוד, ויהורם ניסה להיות טוב יותר מהם. למרות הניסיון שלו, נאמר עליו וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה'. הוא המשיך את החטא של מלך קודם בשם ירבעם, שהציב עגלי זהב. יהורם עשה זאת לא כדי להכעיס את ה', אלא פשוט מתוך פחד שאם יפסיק, הוא עלול לאבד את הממלכה שלו.
אבל בכל זאת היה בו משהו חיובי, והוא היה רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ. בניגוד להורים שלו, שעבדו עבודה זרה ממש בכוונה כדי להכעיס את ה', יהורם החליט לעזוב את הדרך הזו. כדי להראות שהוא מתקן את המעשים, וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל. הוא סילק את המצבה, שהיא בעצם פסל לעבודה זרה, שאבא שלו הקים.
אולי תשאלו את עצמכם, אם הוא כבר התחיל לנקות את הארץ מעבודה זרה, למה הוא לא הרס גם את הפסלים שאימא שלו הקימה? התשובה היא שאימא שלו, איזבל, עדיין הייתה בחיים באותו זמן והמשיכה במעשים שלה. בגלל שהיא הייתה חיה, הוא הרגיש שהוא לא יכול לסלק את הפסלים שלה, ולכן הסתפק בלהרוס רק את הפסל של אביו.