מסע צבאי משותף של שלושה מלכים מסתבך במדבר והופך למשבר קיומי של חוסר מים. בנוגע לזהות מֶלֶךְ אֱדוֹם, הפרשנים מסבירים כי לא היה מדובר במלך עצמאי, אלא בניצב שהיה כפוף ומשועבד למלך יהודה [מלבי"ם, מצודת דוד]. על אף כפיפותו, הצטרפותו למערכה נבעה גם משיקולי תועלת אישית, מתוך תקווה שהחלשת מואב השכנה תגדיל את כוחו שלו באזור [ביאור שטיינזלץ].
המלכים בחרו במסלול עוקף, וַיָּסֹבּוּ, ובמקום לצעוד בדרך הקצרה והישירה אל מואב שהייתה סמוכה לארץ ישראל, הם הקיפו את הר שעיר דרך המדבר. מסלול זה זהה לדרך שבה צעדו בני ישראל בעת כניסתם לארץ, מקום שגם בו לא היו מים באופן היסטורי בימי משה [מלבי"ם]. הליכה זו נמשכה דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים במדבר אדום, מבלי שהצבא מצא מקור מים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המחסור החמור במים פגע לא רק במחנה הצבא הגדול, אלא גם בבהמות אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, ביטוי המכוון לבהמות ולשאר ההולכים שהתלוו למחנה וצעדו בעקבותיו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].