קרני השמש של שעות הבוקר יוצרות תעתוע ראייה מכריע שמשנה את פני המערכה כולה. הופעתם הפתאומית של מים בנחל יבש, בשילוב עם זריחת השמש, מובילה את צבא מואב לטעות גורלית.
לגבי התזמון בו וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, קיימות שתי גישות: יש הסבורים כי מדובר בבוקר שלמחרת האירועים הקודמים, ואילו אחרים מפרשים כי הדבר התרחש מיד באותו הבוקר, בזמן הקרבת מנחת הבוקר [מלבי"ם]. מים אלו שזרמו בנחל, שעליהם נאמר עַל הַמָּיִם, הגיעו לשם באורח פלא על פי דבר ה׳ [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים לגבי פשר המראה של המים כשהם אֲדֻמִּים כַּדָּם. מדובר בתופעת טבע שבה קרני השמש הזורחת בשעות הבוקר, שבהן היא נוטה להיראות אדומה יותר, משתקפות על פני המים ומשוות להם גוון אדום של דם [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המואבים השקיפו על המחזה מִנֶּגֶד, כלומר מרחוק. מכיוון שמעולם לא ראו מים זורמים באותו נחל יבש, הם הניחו מיד כי הנוזל האדום שלפניהם אינו אלא דם [רש"י]. טעות זו הובילה למסקנה שגויה כי שלושת המלכים שהתאגדו נגדם, מלך ישראל, מלך יהודה ומלך אדום, הסתכסכו ביניהם וטבחו זה בזה. בעקבות זאת, המואבים היו בטוחים שאין עוד צורך בלחימה אלא רק באיסוף השלל. משום כך הם התקדמו אל עבר המחנה כשהם לא מאורגנים ולא חמושים כראוי לקרב, וחוסר המוכנות הזה הוא שאפשר לישראל לקום ולהכות בהם בקלות מתוך המחנה [אברבנאל].