מלכים ב, פרק ג׳, פסוק י״ד

אלישע נשבע בשם ה', אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו מתוך נאמנות מוחלטת ובתפילה, ומבהיר ליהורם מלך ישראל כי אינו ראוי לנס. הוא מצהיר כי לוּלֵי, כלומר אילולא, הכבוד שהוא רוחש כאשר פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא, הוא לא היה מתייחס אליו כלל. הנביא מחמיר ואומר אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ, שכן אסור להסתכל בפני אדם רשע ועובד עבודה זרה, והוא אף היה נענש על כך בשבועתו. נוכחותו של יהורם והכעס שעורר באלישע חוסמים את רוח ה', ורק צדקתו של יהושפט מאזנת את המצב ומאפשרת את חזרת הנבואה.