תארו לעצמכם שמצאתם אוצר ענק של אוכל בדיוק בזמן שבו כולם מסביבכם רעבים מאוד. האם הייתם שומרים את הסוד לעצמכם או רצים מיד לספר לכולם? ארבעה אנשים מוצאים את עצמם בדיוק במצב הזה. בהתחלה הם אוספים דברים לעצמם, אבל פתאום הם עוצרים ומבינים שיש להם אחריות גדולה כלפי שאר העם.
הם אומרים אחד לשני שמה שהם עושים הוא לֹא־כֵן, כלומר המעשה שלהם פשוט לא טוב ולא ישר. למרות שכל זה קורה באמצע הלילה, הם מכריזים כי זהו יוֹם־בְּשֹׂרָה. הנס המופלא של ההצלה מהרעב כל כך משמח, עד שהוא מאיר את החושך של הלילה ומרגיש כמו יום מואר של חדשות טובות.
הם מבינים שאם הם יהיו מַחְשִׁים, כלומר ישתקו ולא יספרו לאף אחד, ואם הם יחליטו שוב וְחִכִּינוּ, שזו המתנה ועיכוב מיותר עַד־אוֹר הַבֹּקֶר, הם יעשו מעשה חמור. הם חוששים שמא וּמְצָאָנוּ עָווֹן, כלומר שהם יקבלו עונש. מדוע שהמתנה תיחשב לחטא? קודם כל, כי בזמן שהם מתעכבים, אנשים בעיר עדיין סובלים מאוד מרעב. בנוסף, אם הם יחכו עד הבוקר, המלך עלול לגלות על הנס ממקור אחר, והם ייענשו בחומרה על כך שלא מיהרו לבשר לו את החדשות הטובות. לכן, הם מחליטים לקום וללכת מיד לארמון המלך, עוד לפני שהשמש תזרח.