שמואל ב, פרק י״ב, פסוק כ״ו

המערכה הצבאית נגד בני עמון מגיעה להכרעה כאשר יואב לוכד את עִיר הַמְּלוּכָה, שהיא מתחם מבוצר ונפרד של ארמון המלך הסמוך לעיר רבה, או השטח התחום בין חומתה החיצונית לפנימית. אזור זה שלט על מקורות השתייה של התושבים, ולכן תפיסתו הבטיחה את נפילת העיר כולה בשל צמא. למרות שניצחונו היה כעת מובטח וקל, יואב בחר לעצור את התקדמותו מתוך נאמנות לדוד. הוא נמנע מהשלמת המלאכה בעצמו וקרא למלך להגיע ולהנחית את המכה הסופית, כדי שהניצחון על העיר ייקרא על שמו של דוד ולא על שם שר צבאו.