למרות שחטאו האישי של דוד נסלח, אפס, כלומר אבל, מעשהו יצר נזק מוסרי פומבי חמור. הנביא קובע כי דוד נאץ נאצת, כלומר ביזה והכעיס, את אויבי ה', כינוי המשמש כלשון נקייה כדי לא לכתוב שדוד ביזה את ה' עצמו. חילול השם נגרם מכך שדוד נכשל באותם חטאים שעליהם הוכיח אחרים, ובכך נתן פתחון פה לרשעים להצדיק את מעשיהם ולזלזל בסליחת ה'. כעונש נגזר כי גם הבן הילוד לך מות ימות, שכן הילד הראשון מבת שבע נוצר מתוך פזיזות ויצר בטרם עת. ה' בחר בעונש זה בסתר ולא בגירוש פומבי של בת שבע, כדי למנוע פגיעה נוספת בכבוד המלכות והתורה.
שמואל ב, פרק י״ב, פסוק י״ד
אֶ֗פֶס כִּֽי־נִאֵ֤ץ נִאַ֙צְתָּ֙ אֶת־אֹיְבֵ֣י יְהֹוָ֔ה בַּדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה גַּ֗ם הַבֵּ֛ן הַיִּלּ֥וֹד לְךָ֖ מ֥וֹת יָמֽוּת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.