לאחר המערכה הממושכת, דוד המלך לוקח פיקוד על השלב המכריע של הקרב. הכתוב מציין כי וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם, כלומר דוד מגייס את הצבא, יוצא לזירת הלחימה ונלחם בפועל כדי לכבוש את העיר. המניע להשתתפותו הישירה במלחמה הוא הרצון שהניצחון יירשם על שמו והוא זה שיזכה בתהילה [מלבי"ם].
עם סיום הקרב, מיד לאחר שדוד כובש את העיר (וַיִּלְכְּדָהּ), הוא לוקח את עטרת המלך המובס ומניח אותה על ראשו. בעקבות זאת, מתעוררת תמיהה מעשית כיצד יכול היה אדם לשאת על ראשו עטרה שמשקלה ככר זהב. כדי ליישב קושי פיזי זה, מוצגות כמה דרכי הבנה: גישה אחת מסבירה כי בעטרה הייתה משובצת אבן שואבת שהחזיקה אותה באוויר מעל ראשו של דוד. גישה שנייה מציעה ש"ככר זהב" אינו מתייחס למשקל העטרה, אלא לשוויה הכספי הרב שנבע מהאבן היקרה שבה. הגישה השלישית, שמוגדרת כהסבר הסביר והנכון ביותר, גורסת כי דוד אכן הניח את העטרה הכבדה על ראשו, אך עשה זאת לזמן מועט בלבד ובאופן שאיפשר לו לשאת את משקלה [אברבנאל].