לאחר השגת יתרון אסטרטגי מכריע, יואב עוצר את המהלך הצבאי הסופי ומזמין את המלך דוד להשלים את המערכה, כדי להבטיח שתהילת הניצחון תירשם על שמו. הפרשנים מסכימים כי בשלב זה של הקרב, יואב כבר כבש את מקורות המים של העיר, ולכן ברור שאין לה כל סיכוי להחזיק מעמד והיא עתידה ליפול מחוסר מים.
לאור זאת, יואב קורא לדוד: וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם – קבץ את שאר הצבא, וַחֲנֵה עַל הָעִיר – כלומר, הקם מחנה צבאי [מצודת ציון] על העיר רבה [מצודת דוד] כדי להשלים את הכיבוש בשלמותו.
יואב מנמק את קריאתו באומרו פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר. מאחר שהניצחון כבר קרוב ומובטח בעקבות ניתוק המים, כוונתו של יואב היא: כאשר אלכוד את העיר, קיים חשש ששמי הוא זה שיקרא עליה. המילה "פן" משמשת כאן לתיאור תוצאה של מצב ודאי, בדומה לפסוק "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך", שמשמעותו: כשתאכל ותשבע, פן ירום לבבך [מצודת דוד].
החשש של יואב הוא וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ – שהבריות יאמרו שהוא זה שכבש את העיר. מתוך נאמנות, הוא מעדיף ששמו של דוד ייקרא על הניצחון לכבוד ולתפארת. יואב מוותר על התהילה האישית ומעוניין שהניצחון ייזקף לזכות המלך, אף על פי שדוד יגיע רק כדי להשלים את הכיבוש שנעשה בעיקרו קודם לכן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].