לאחר המעשה החמור עם בת שבע ואוריה, ה' שולח את נתן הנביא להתעמת עם מלך ישראל. במקום להטיח בדוד תוכחה ישירה שעלולה לעורר מגננה, נתן טווה מלכודת מתוחכמת בדמות משל. מטרת ההסתרה הייתה לעקוף את חומות ההגנה של דוד, שכן מבחינה משפטית יבשה דוד חשב שפעל כהלכה, משום שאוריה נחשב למורד במלכות ובת שבע החזיקה בגט על תנאי [מלבי"ם, אלשיך]. דרך סיפור על עוול אזרחי, נתן גורם לדוד לחרוץ את דינו שלו בעצמו, מבלי שישים לב לכך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המשל פותח בתיאור שני אנשים בעיר אחת. עובדת היותם באותה עיר מדגישה את אכזריותו של העושק, שהכיר את שכנו ובכל זאת בחר לגזול דווקא ממנו [מלבי"ם]. האדם האחד היה עשיר, והשני רָאשׁ, מילה שפירושה עני ודל [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי האיש העשיר רומז לדוד, שלו היו נשים ופלגשים רבות, ואילו האיש העני הוא אוריה החתי, שלו הייתה אישה אחת בלבד. פרטי המשל שופכים אור על מערכת היחסים בין אוריה לבת שבע. התיאור של הכבשה שגדלה "עם בניו" מרמז שאוריה היה אלמן מבוגר שהיו לו ילדים מנישואים קודמים, בעוד שבת שבע הייתה נערה צעירה מאוד, המיוצגת על ידי הכבשה הקטנה [רד"ק, אברבנאל]. קניית הכבשה מסמלת את הקידושין, אך התיאור שהיא הייתה לו "כבת" רומז לכך שבפועל היא הייתה מופרשת ממנו כבת מאביה, בגלל גט הכריתות שהשאיר לה לפני צאתו למלחמה [אלשיך].
המשל מתאר אורח המגיע אל העשיר, ומשתמש בשלושה כינויים: הלך, אורח ואיש. התפתחות זו מסמלת את דרכו של יצר הרע להשתלט על האדם. בתחילה היצר דומה להלך זר החולף לרגע, לאחר מכן הוא הופך לאורח השוהה זמן מה, ולבסוף הוא הופך ל"איש" ובעל הבית השולט באדם. תהליך זה משקף את השתלשלות החטא של דוד: תחילה מחשבה חולפת, לאחר מכן המעשה עם בת שבע, ולבסוף הריגת בעלה ולקיחתה לאישה קבועה [רד"ק, אברבנאל].
בולט במיוחד חסרונו של פרט מרכזי במשל: נתן אינו מזכיר כלל שהעשיר הרג את העני. השמטה זו נועדה בראש ובראשונה להעלים את מטרת הסיפור כדי שדוד לא יחשוד וישמור על פיו [מצודת דוד, אברבנאל]. בנוסף, נתן ביקש להתמקד תחילה בשורש החטא, שהוא עצם החמידה ולקיחת האישה [אלשיך]. מעבר לכך, טמונה כאן תחבולה משפטית: עונשו של רוצח ידוע ומפורש, אך נתן רצה שדוד יפסוק עונש מוות רק על גזלת הכבשה. כך נוצר קל וחומר מהדהד, אם על גזלת רכוש חרץ דוד את דין העשיר למיתה, על אחת כמה וכמה שהוא עצמו ראוי לעונש חמור על הריגת אדם [אברבנאל].