הנביא מונה את החסדים הרבים וסמכויות המלכות שהוענקו לדוד, ומדגיש כי כל מעמדו ורכושו ניתנו לו מאת ה', ואף היה יכול לקבל שפע רב יותר לו רק היה מבקש.
ההבטחה וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ משמעותה שדוד ירש את מלוא ביתו של שאול המלך [ביאור שטיינזלץ]. באשר למילים וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ, הפרשנים נחלקים לגבי משמעותן המעשית. יש המסבירים כי נשות שאול לא נישאו לדוד, אלא פשוט הועברו לשליטתו ולרשותו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים שהכוונה היא ספציפית למיכל בת שאול, שהייתה אשתו של דוד [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, על פי התלמוד הירושלמי, דוד נשא גם את רצפה בת איה, פילגשו של שאול [מצודת דוד]. סביב מדרש זה קיימת מחלוקת פרשנית הבוחנת את הגרסאות השונות: גרסה אחת גורסת שהפסוק רומז לרצפה, אביגיל ובת שבע, אך פרשנות זו נתפסת כדחוקה ותמוהה. הגרסה המקובלת וההגיונית יותר מציינת שהכוונה היא לבנותיו של שאול, מירב ומיכל, יחד עם רצפה [חומת אנך].
התוספת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מתפרשת כהענקת הרשות לדוד לקחת נשים מכל עם ישראל כפי בחירתו [מלבי"ם].
בהמשך, נאמר וְאִם מְעָט, כלומר, אם הממשלה והגדולה הזו עדיין מעטות בעיניו [מצודת דוד], או אם לא היה די לו בנשים שכבר היו לו [ביאור שטיינזלץ], הרי שוְאֹסִפָה – ה' היה מוסיף לו [רש"י] לו רק היה שואל ומבקש [מצודת דוד]. חז"ל לומדים מכאן שדוד היה רשאי להוסיף ולקחת נשים עד למכסה של שמונה עשרה נשים [מלבי"ם]. המילים כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מתבארות כהכפלה, דהיינו שהיה מקבל עוד פעמיים כמות השפע והנשים שכבר יש לו [מצודת דוד, מצודת ציון].