עונשו של דוד על חטאו מגיע בדרך של מידה כנגד מידה. בעוד שהחטא המקורי נעשה בסתר, הפורענות תתרחש בגלוי, ותצמח מתוך המעגל הקרוב ביותר אליו.
ה' מצהיר מֵקִים, כלומר מעמיד [מצודת ציון], רעה שתבוא מִבֵּיתֶךָ, מתוך משפחתך ואנשי ביתך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפגיעה תהיה קשה במיוחד משום שהיא תתרחש לְעֵינֶיךָ. הפרשנים מסבירים כי אין הכוונה לראייה פיזית של המעשה, אלא לכך שדוד ידע על המתרחש אך יהיה חסר אונים ולא יוכל למנוע זאת, ולכן הדבר ייחשב כאילו נעשה ממש מול עיניו [מצודת דוד, רד"ק].
באשר למילה נָשֶׁיךָ, הפרשנים מבהירים כי הכוונה היא לעשר פילגשיו של דוד [מלבי"ם, רד"ק]. נשים אלו יינתנו לְרֵעֶיךָ. בעוד ש[ביאור שטיינזלץ] מפרש מילה זו בפשטות כ"זולתך", פרשנים אחרים מזהים את ה"רע" באופן ספציפי עם אבשלום בנו של דוד. הוא נחשב לרעהו מכיוון שהמליך את עצמו והפך למלך כמותו, או משום שאין לאדם אוהב וקרוב יותר מבנו [מצודת דוד, רד"ק]. המעשה יתבצע לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת, בגלוי ובפרסום רב, בניגוד מוחלט למעשהו הנסתר של דוד [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, רד"ק].
נבואה זו מעוררת שאלה תיאולוגית מורכבת: כיצד ייתכן שה' גוזר על אבשלום לחטוא ולשכב עם נשי אביו? [רד"ק], המביא את דברי רב סעדיה גאון, מיישב זאת על ידי חלוקת הדברים לשני חלקים המבחינים בין מעשה ה' לבחירה החופשית של האדם. החלק הראשון, "הנני מקים עליך רעה", הוא מעשה ה' המאפשר לאבשלום לצבור כוח ושלטון. אולם החלק השני, "ושכב עם נשיך", נובע אך ורק מבחירתו החופשית של אבשלום ומתאוות יצרו. ה' לא גזר עליו לחטוא, אלא רק צפה את בחירתו מראש והודיע עליה לדוד כדי לחשוף את כוונותיו של אבשלום. אילו דוד לא היה חוטא, ה' היה מונע מנשיו להפוך למכשול ולהיפגע. בנוסף, [רד"ק] מציין כי חטאו של אבשלום נחשב חמור וחטא גדול לא בשל עצם המעשה, שכן פילגש האב מותרת לבן, אלא משום שמדובר בפילגשי מלך האסורות לכל אדם, ובשל הכיעור המוסרי שבמעשה בן עם פילגשי אביו.