דוד שוכב על הארץ וצם מתוך יגון עמוק, בעוד שנכבדי הבית, הם זִקְנֵי בֵיתוֹ, מנסים להקימו. דוד מסרב, וְלֹא אָבָה לקום או לאכול אפילו כמות מועטת של מזון, פעולה המכונה בָרָא, מה שעורר את חששם של אנשיו שמא יפגע בעצמו. עם זאת, צום זה נמשך יום או יומיים בלבד, עד למות הילד ביום השביעי ללידתו. מכיוון שהתינוק נפטר לפני שנימול לא חלה על דוד חובת אבלות הלכתית. לכן, מיד עם מות הילד פסק דוד מעינויו, קם, רחץ והלך לבית ה' כדי להודות ולקבל את הדין.
שמואל ב, פרק י״ב, פסוק י״ז
וַיָּקֻ֜מוּ זִקְנֵ֤י בֵיתוֹ֙ עָלָ֔יו לַהֲקִימ֖וֹ מִן־הָאָ֑רֶץ וְלֹ֣א אָבָ֔ה וְלֹא־בָרָ֥א אִתָּ֖ם לָֽחֶם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.