ההשלמה עם סופיות המוות מובילה למעבר מתחינה לקבלת המציאות. הדובר מבהיר ששאלתו לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם נועדה להדגיש שהצום היה תחינה לה' שיציל את הילד, ולא חוסר מסוגלות פיזית לאכול. כעת, משהוכרעה הכף, הוא פונה להיגיון ושואל הַאוּכַל, כלומר האם יש בידי את היכולת, לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד לחיים באמצעות המשך הצום. מתוך קבלת סדרי העולם הוא מצהיר אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, כלומר ביום מותו הוא ירד אל הילד לקבר ויראה אותו שוב, אך בעולם הזה וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי.
שמואל ב, פרק י״ב, פסוק כ״ג
וְעַתָּ֣ה ׀ מֵ֗ת לָ֤מָּה זֶּה֙ אֲנִ֣י צָ֔ם הַאוּכַ֥ל לַהֲשִׁיב֖וֹ ע֑וֹד אֲנִי֙ הֹלֵ֣ךְ אֵלָ֔יו וְה֖וּא לֹא־יָשׁ֥וּב אֵלָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.