שמואל ב, פרק י״ב, פסוק כ״ג

קרה לכם פעם שקיוויתם למשהו בכל הלב, אבל בסוף המציאות הייתה שונה ממה שרציתם? אבא שילדו חלה התפלל וצם כדי לבקש מה׳ שיציל את חייו. אבל ברגע שהילד נפטר, האב משנה את ההתנהגות שלו, מפסיק לצום ומשלים עם המצב. הוא מסביר את ההיגיון שלו ושואל לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם. הוא מבהיר שהצום לא היה בגלל שהוא לא יכול היה לאכול, אלא חלק מהתפילה והבקשה שלו לה׳. עכשיו, כשהכל כבר הוכרע, הוא שואל הַאוּכַל, כלומר האם יש לי בכלל את היכולת, לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד לחיים אם רק אמשיך לצום? התשובה היא כמובן לא. האב מקבל את סדרי העולם ואומר אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו. הכוונה היא שביום מותו, הוא זה שירד אל הקבר וייפגש שוב עם הילד. האב מבין שהילד ממשיך להיות קיים במקום כלשהו, והם עוד יתראו בעתיד, אבל בעולם הזה שלנו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי.