יצא לכם פעם לשמוע על מעשה לא הוגן, ומה שהכי הכעיס אתכם לא היה רק הנזק שנגרם, אלא חוסר האכפתיות של מי שעשה אותו? כשדוד המלך שומע את הסיפור על העשיר שגנב את הכבשה היחידה של האיש העני, הוא כועס מאוד ופוסק לעשיר עונש כפול. קודם כל, דוד משתמש במילה עֵקֶב, שמשמעותה פשוט "בגלל". בגלל המעשה הרע, וְאֶת־הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם. כלומר, העשיר יצטרך לשלם פי ארבעה על הכבשה שגנב, בדיוק כפי שכתוב בתורה שצריך לעשות מי שגונב צאן.
אבל דוד לא עוצר שם. הוא קובע לעשיר גם עונש חמור מאוד משמים, והסיבה לכך היא וְעַל אֲשֶׁר לֹא־חָמָל. העשיר פשוט לא ריחם על העני שלקחו ממנו את הדבר היחיד והיקר לו מכל. על עצם הגניבה משלמים קנס כספי, אבל על אכזריות יוצאת דופן וחוסר חמלה, למלך יש סמכות מיוחדת להעניש בחומרה רבה.
באופן עצוב, כשדוד פסק שהעשיר ישלם פי ארבעה, הוא בלי כוונה קבע גם את עתידו שלו. בהמשך חייו, דוד סבל צער כבד הקשור לארבעה מילדיו. כל הסיפור הזה מלמד אותנו משהו חשוב על סבלנות ואמונה. ה' נתן לדוד כל כך הרבה חסדים ודברים טובים, אבל במקום לסמוך על ה' ולחכות לזמן הנכון והראוי שבו הדברים יגיעו אליו בדרך טובה, דוד פעל מתוך פזיזות ומיהר לקחת משהו בטרם עת.