תארו לעצמכם שמישהו מספר לכם סיפור על אדם שעשה מעשה לא הוגן, ואתם ממש כועסים על אותו אדם. פתאום, המספר מצביע עליכם ואומר: "הסיפור הזה הוא בעצם עליכם!". איך הייתם מרגישים?
זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. אחרי שנתן הנביא מספר לו את משל כבשת הרש, דוד כועס מאוד על האיש העשיר שבסיפור. אבל אז נתן אומר לו את המילים אַתָּה הָאִישׁ. נתן מבהיר לדוד שהסיפור הוא לא אגדה, אלא מתאר בדיוק את מה שדוד עשה. דוד מוקבל לאיש העשיר, כי ה' נתן לו שפע רב ושמר עליו, ולכן הוא היה צריך להיזהר שבעתיים לא לעשות אפילו חטא קטן.
דוד פסק שהאיש בסיפור צריך לשלם פי ארבעה על מה שעשה. לצערנו, העונש הזה קרה לדוד במציאות, וארבעה מילדיו מתו. ה' ריחם על דוד ולא המית אותו, אבל בגלל שדוד השתמש בחרב של האויבים כדי לפגוע באוריה, נגזר עליו שיהיו מריבות ומלחמות בתוך המשפחה שלו לאורך ימים רבים.
בהמשך הדברים, ה' מזכיר לדוד את כל הטוב שעשה לו, והמילה אָנֹכִי מודגשת פעמיים: אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ וגם וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ. חכמים מספרים שכאשר שמואל הנביא בא למשוח את דוד למלך, שמן המשחה קפץ מעצמו מהיד של שמואל ישר לראשו של דוד. ה' בעצם אומר לדוד: אני בעצמי בחרתי בך למלך, ואני בעצמי הצלתי אותך מיד שאול. בגלל שה' עשה לדוד כל כך הרבה חסדים אישיים וישירים, המעשה של דוד כואב ומאכזב הרבה יותר.