קרה לכם פעם שראיתם מישהו חזק פוגע במישהו חלש, והרגשתם איך הבטן שלכם מתהפכת מרוב כעס? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. כשהוא שמע את הסיפור על העשיר שלקח את הכבשה היחידה של העני, הוא היה בטוח שזה אירוע אמיתי שקרה באותו רגע. בגלל שדוד כל כך אהב צדק ושנא שמתאכזרים לחלשים, הוא כעס מאוד מאוד, וזה מה שמתארות המילים וַיִּחַר אַף. מתוך סערת הרגשות שלו הוא אפילו נשבע ואמר חַי ה'.
דוד קבע מיד שהאיש העשיר הוא בֶן מָוֶת, כלומר מגיע לו העונש הקשה מכל. אבל רגע, לפי חוקי התורה, מי שגונב כבשה צריך רק לשלם עליה, לא לקבל עונש כזה חמור! אז למה דוד החליט כך?
הסיבה היא שדוד לא שפט אותו כמו שופט רגיל, אלא בתור מלך. למלך יש רשות להסתכל לא רק על הגניבה עצמה, אלא על הרוע והאכזריות של המעשה. לקחת מאדם עני את הדבר היחיד והיקר ביותר שיש לו, זו לא סתם גניבה רגילה. זו התנהגות כל כך שפלה, שדוד הרגיש שאי אפשר לוותר לאדם כזה. הוא רק לא ידע שבאותו רגע, בלי לשים לב, הוא בעצם חורץ את הדין של עצמו.