תארו לעצמכם שאתם צריכים למסור בשורה ממש עצובה למישהו שאתם אוהבים, ואתם קצת חוששים מאיך שהוא יגיב. דוד המלך התפלל וצם ימים ארוכים כדי שהתינוק שלו יבריא, אבל אז, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לתחילת המחלה של הילד, קרה הדבר העצוב מכל והתינוק נפטר. עכשיו, העבדים של דוד היו צריכים לספר לו את הבשורה הקשה. הם וַיִּרְאוּ, כלומר פשוט פחדו מאוד לגשת אליו. למה הם כל כך פחדו? הם חשבו לעצמם: הרי כשהתינוק עוד היה בחיים, דוד היה כל כך שקוע בעצב עד שהוא וְלֹא שָׁמַע בקולנו כשניסינו לעזור לו. אם נספר לו עכשיו שהתינוק מת, הצער שלו בטח יהיה גדול הרבה יותר. העבדים דאגו מאוד שדוד ירגיש שהתפילות שלו אל ה׳ לא עזרו, ומרוב כאב וייאוש הוא וְעָשָׂה רָעָה, כלומר יפגע בעצמו מרוב צער. לכן הם עמדו שם בארמון, מלאים בדאגה לאבא שבור הלב, ולא ידעו איך לבשר לו את האמת.
שמואל ב, פרק י״ב, פסוק י״ח
וַיְהִ֛י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וַיָּ֣מׇת הַיָּ֑לֶד וַיִּֽרְאוּ֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֜ד לְהַגִּ֥יד ל֣וֹ ׀ כִּי־מֵ֣ת הַיֶּ֗לֶד כִּ֤י אָֽמְרוּ֙ הִנֵּה֩ בִֽהְי֨וֹת הַיֶּ֜לֶד חַ֗י דִּבַּ֤רְנוּ אֵלָיו֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע בְּקוֹלֵ֔נוּ וְאֵ֨יךְ נֹאמַ֥ר אֵלָ֛יו מֵ֥ת הַיֶּ֖לֶד וְעָשָׂ֥ה רָעָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.