קרה לכם פעם שהבנתם משהו חשוב רק מתוך הסתכלות על האנשים סביבכם, בלי שאף אחד אמר לכם מילה? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. הוא חיכה במתח גדול לדעת מה קורה עם הילד שלו, אבל אף אחד מהמשרתים לא בא אליו כדי להודיע לו בצורה רשמית. במקום זאת, דוד הסתכל סביבו והבחין שהעבדים שלו מתלחשים, כלומר מדברים ביניהם בשקט ובסוד. ברגע שדוד ראה אותם מתנהגים כך, המילה ויבן מתארת שהוא פשוט הבין והסיק בעצמו את הבשורה העצובה. כדי להיות בטוח שמה שהוא חושב אכן נכון, דוד פנה אליהם ושאל אותם ישירות אם הילד מת, והמשרתים פשוט ענו לו שכן.
שמואל ב, פרק י״ב, פסוק י״ט
וַיַּ֣רְא דָּוִ֗ד כִּ֤י עֲבָדָיו֙ מִֽתְלַחֲשִׁ֔ים וַיָּ֥בֶן דָּוִ֖ד כִּ֣י מֵ֣ת הַיָּ֑לֶד וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֧ד אֶל־עֲבָדָ֛יו הֲמֵ֥ת הַיֶּ֖לֶד וַיֹּ֥אמְרוּ מֵֽת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.