קרה לכם פעם שהופתעתם לגמרי מתגובה של אדם קרוב למשהו שקרה? כשדוד המלך מקבל את הבשורה העצובה על פטירת הילד שלו, קורה מהפך שמשאיר את כולם המומים. במקום להמשיך לבכות ולהיות בצער, דוד קם מהרצפה ומתחיל להתארגן. הוא רוחץ את עצמו, וַיָּסֶךְ כלומר מורח על גופו שמן, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו הוא מחליף את הבגדים שלו שהתלכלכו בעפר כשישב על הארץ, ולאחר מכן וַיִּשְׁאַל הוא אפילו מבקש שיביאו לו אוכל.
הסובבים אותו לא מבינים איך זה הגיוני, הרי אדם אבל לא אמור להתרחץ וללבוש בגדים נקיים. אבל לדוד הייתה מטרה ברורה. הוא עשה את כל ההכנות האלה עוד לפני שהחלו דיני האבלות הרגילים, כדי שיוכל ללכת לבית ה' כשהוא נראה מכובד. דוד רצה להתפלל ולהודות לה' גם על הדברים הקשים והכואבים, מתוך אמונה עמוקה שצריך להודות לה' על הרעה ממש כפי שמודים לו על הטובה.