תארו לעצמכם שמישהו כועס מאוד, אומר את מה שיש לו להגיד, ומיד מסתובב והולך הביתה בלי להישאר אפילו עוד רגע אחד. זה בדיוק מה שקורה כאן. ברגע שנתן הנביא מסיים להוכיח את דוד המלך, נאמר וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ. העזיבה המהירה הזו מראה את הכעס של ה' על דוד, כי נתן לא נשאר לשבת איתו או לחלוק לו כבוד, ומיד כשהוא הולך העונש מתחיל. הכתוב מספר כי וַיִּגֹּף ה' את הילד, כלומר ה' הביא עליו מחלה. התנ"ך קורא לאם הילד אֵשֶׁת אוּרִיָּה, כדי להדגיש שמבחינת ה' היא עדיין נחשבה לאשתו של אוריה. בעקבות המחלה, הילד וַיֵּאָנַשׁ, מילה מיוחדת שמשמעותה היא שהמצב שלו החמיר מאוד והמחלה הפכה לקשה ואנושה, מחלה שממנה הילד לא שרד ונפטר ביום השביעי.
שמואל ב, פרק י״ב, פסוק ט״ו
וַיֵּ֥לֶךְ נָתָ֖ן אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּגֹּ֣ף יְהֹוָ֗ה אֶת־הַיֶּ֜לֶד אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֧ה אֵשֶׁת־אוּרִיָּ֛ה לְדָוִ֖ד וַיֵּאָנַֽשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.