קרה לכם פעם שהתאמצתם מאוד לשנות משהו, אבל ברגע שהבנתם שזה כבר בלתי אפשרי, פשוט השלמתם עם המצב? זה בדיוק מה שמסביר דוד המלך לעבדים שלו. העבדים היו מופתעים: כשהתינוק של דוד היה חולה, דוד צם ובכה, אבל ברגע שהתינוק מת, הוא קם והפסיק לצום. דוד מסביר להם שכל עוד התינוק היה חי, הבכי והצום לא היו סתם מתוך עצבות, אלא הם היו דרך מיוחדת להתפלל ולבקש מה' שירפא אותו. דוד אמר לעצמו מִי יוֹדֵעַ, אולי עדיין יש סיכוי להצלה וההחלטה בשמיים יכולה להשתנות. הוא קיווה שוְחַנַּנִי ה', כלומר שה' ירחם עליו ויעשה עמו חסד, וכתוצאה מכך וְחַי הַיָּלֶד ויבריא לחלוטין מהמחלה שלו. אבל ברגע שהתינוק מת, דוד הבין שאין יותר טעם להתפלל, כי אנחנו מתפללים רק על דברים שיכולים לקרות, ולא מבקשים שאדם שמת יחזור לחיים. דוד גם ידע שיש הבדל בין סוגי האבל: כשהבנים הגדולים שלו מתו בעבר הוא בכה מתוך צער עמוק על האובדן שלהם, אבל כשמדובר בתינוק קטן שעוד לא גדל ולא הבין את העולם, האבל הוא שונה. לכן, כשהבין שאין יותר תקווה לרפא את הילד, דוד קיבל את המציאות וקם מאבלו.
שמואל ב, פרק י״ב, פסוק כ״ב
וַיֹּ֕אמֶר בְּעוֹד֙ הַיֶּ֣לֶד חַ֔י צַ֖מְתִּי וָאֶבְכֶּ֑ה כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ מִ֣י יוֹדֵ֔עַ (יחנני) [וְחַנַּ֥נִי] יְהֹוָ֖ה וְחַ֥י הַיָּֽלֶד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.