שמואל ב, פרק י״ד, פסוק י״ד

המוות הוא גורל הכרחי המשותף לכולם, ולכן אין טעם בנקמה אכזרית על חיים שאבדו כִּי מוֹת נָמוּת ממילא והחוטא יקבל את עונשו בבוא יומו. בנוסף, המוות הוא מצב בלתי הפיך הדומה לנזילה וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ מחדש, ולכן הריגת הרוצח לא תתקן את העבר ולא תשיב את הנרצח לחיים. אף על פי שהמשפט האלוהי קפדני וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ כדי לוותר על עונשו של הרוצח, ה' אינו ממהר לאבד את החוטא אלא מתכנן את מהלכי העולם וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח לנצח, דרך ייסורים מכפרים או מצוות המאפשרות הצלה. כשם שה' פועל בחמלה למען החוטאים, כך נדרש מן המלך למצוא דרך להשיב את בנו מן הגלות, כדי למנוע מצב שבו ילמד ממעשי הגויים ויתרחק לחלוטין מאחרי ה'.