שמואל ב, פרק י״ד, פסוק ל״ב

אבשלום מסביר ליואב שהצית את חלקתו רק כדי לאלץ אותו בֹּא הֵנָּה ולשמש עבורו שליח אל דוד. הוא קובל לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר וטוען שחזרתו לירושלים הפכה לרעה עבורו כל עוד נמנעת ממנו הגישה אל המלך. אבשלום מצהיר כי טוֹב לִי עוֹד אֲנִי שָׁם, שכן בגלות חי במנוחה וזכה לראות את סבו, מבלי לסבול מהבושה הפומבית של נידוי מצד אביו. מתוך ייאוש הוא דורש וְעַתָּה אֶרְאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ כדי לעמוד למשפט ולהסביר שהרג את אמנון רק משום שביזה את תמר אחותו. הוא מבהיר כי וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן והמלך ידחה את טענותיו, אזי וֶהֱמִתָנִי, שכן אפילו עונש מוות עדיף בעיניו על פני מצבו הנוכחי.