שמואל ב, פרק י״ד, פסוק ט״ז

האישה מביעה את ביטחונה בחסדו של המלך שימנע אסון משפחתי מוחלט. היא מצפה כִּי יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לְהַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ, כלומר יקשיב לתחנוניה, יוציא משפט צדק ויגן עליה מפני גואל הדם שבא להרוג את בנה. סכנה זו מתוארת ככוונה לְהַשְׁמִיד אֹתִי וְאֶת בְּנִי יַחַד, פגיעה כפולה שבה הבן ייהרג פיזית והאם תישאר שכולה וערירית. עקירה זו מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים מבטאת סכנת גירוש מהנחלה הפיזית שניתנה להם משמיים, או לחלופין מתארת באופן מושאל את אובדן החיים עצמם.