ארגון שומרי הסף במקדש התבסס על חלוקה שיטתית למשמרות, תחת הנהגה קבועה ומסודרת.
המילים לְאֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מלמדות כי כלל השוערים, שמנו ארבעת אלפים איש, חולקו והועמדו תחת פיקודם של המנהיגים שהוזכרו קודם לכן בכתובים [מצודת דוד, מלבי"ם]. החלוקה למשמרות נעשתה בהתאם למספר המנהיגים הללו, במטרה ליצור קבוצות שוות בגודלן ככל הניתן, אף שחלוקה מתמטית מדויקת של ארבעת אלפים איש לעשרים וארבע משמרות אינה אפשרית [מצודת דוד].
המונח מִשְׁמָרוֹת לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם מצביע על כך שמערך השוערים הוקבל למערכות של שאר המשרתים בקודש. הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לאחיהם הלויים המשוררים [מצודת דוד] וכן לכוהנים [ביאור שטיינזלץ]. בדומה לשאר הלויים, גם השוערים נחלקו לעשרים וארבע משמרות, ששירתו בסבב קבוע של עשרים וארבעה שבועות [רש"י, מלבי"ם].
תפקידם המוגדר של השוערים, כפי שמופיע במילים לְשָׁרֵת בְּבֵית ה', התמקד בפועל במלאכת פתיחתם ונעילתם של שערי המקדש [מצודת דוד].