דברי הימים א, פרק כ״ו, פסוק כ״ה

שושלת משפחתית זו מפרטת את שרשרת היוחסין של הלוויים הממונים על אוצרות המקדש, תוך התמקדות בצאצאיו של אליעזר בן משה עד הגעתם לדמות מפתח בשם שלומית.

המילה וְאֶחָיו מתייחסת לקרוביו של שבואל (שהוזכר בפסוק הקודם), שהם מזרעו של לֶאֱלִיעֶזֶר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רשימת השמות המופיעה לאחר מכן, רְחַבְיָהוּ בְנֹו וִישַׁעְיָהוּ בְנֹו וְיֹרָם בְּנֹו וְזִכְרִי בְנֹו וּשְׁלֹמִית בְּנֹו, אינה מתארת אחים אלא שושלת יוחסין ישירה של אב ובנו. לאליעזר היה בן יחיד בשם רחביה, ושאר האישים המוזכרים הם צאצאיו, דור אחר דור, עד לשלומית שהוא הדור החמישי [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].

השם האחרון בשושלת נכתב במסורת הכתיב "ושלמות" אך נקרא וּשְׁלֹמִית [מנחת שי]. שלומית היה ראש המשפחה והמנהיג של כל בני רחביה הרבים [רד"ק].

חשיבותו של שלומית באה לידי ביטוי בתפקידו המיוחד במערך אוצרות המקדש. בעוד שאוצרות בית ה׳ היו מחולקים למדורים שונים לפי תקופות וסוגי הקדשות (כגון כספים לקרבנות, לבניין הבית או לכלים), ושבואל שימש כנגיד העליון על כולם, תחומי האחריות חולקו בין הלוויים השונים. שלומית הופקד באופן ספציפי על כל ההקדשות המאוחרים יותר, החל מתקופת שמואל הנביא ואילך. תחת ידו נוהלו כל שללי המלחמה והאוצרות שהקדישו מנהיגי האומה באותה עת, ובהם שמואל, שאול, דוד, אבנר ויואב [רד"ק, מלבי"ם].