חלוקת תפקידי השמירה במקדש נעשתה באמצעות הטלת גורלות לפי ארבע רוחות השמים, כאשר כל ראש משפחה זכה בצד מסוים שבו הוצבו מספר עמדות שמירה [ביאור שטיינזלץ].
בתחילת התהליך, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל מִזְרָחָה לְשֶׁלֶמְיָהוּ. שער המזרח נפל בחלקו של שלמיהו ואנשיו [מצודת דוד], ושם הוצבו שישה שומרים מדי יום [רלב"ג, מלבי"ם].
המשך התיאור מתמקד בבנו של שלמיהו: וּזְכַרְיָהוּ בְנוֹ יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל. זכריהו היה בנו הבכור של שלמיהו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], והפרשנים מסכימים כי התואר יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל מעיד על כך שהיה אדם חכם ובעל תבונה רבה שידע לתת עצה ראויה [מצודת דוד, רלב"ג].
לגבי השאלה מדוע היה צורך להטיל גורל נפרד עבור זכריהו הבן, [מלבי"ם] מציע הסבר המשלב בין אילוצים מספריים למידותיו הטובות של זכריהו. משפחתו של שלמיהו מנתה שבעה ראשי משפחות, אך מכיוון שבצד המזרח נדרשו רק שישה שומרים, אחד מהם נותר ללא תפקיד. כאן באה לידי ביטוי חכמתו של זכריהו בתור יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל: הוא החליט לוותר על מקומו ולדחות את עצמו כדי למנוע בושה מאדם אחר במשפחה שהיה נאלץ לפנות את מקומו. מכיוון שזכריהו היה הבכור והמכובד, היה ברור לכל שוויתורו אינו נובע מפחיתות כבוד או מפגם כלשהו.
בעקבות צעד זה, הִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ צָפֹנָה. זכריהו ואנשיו השתתפו בהגרלה נוספת, ונקבע כי הם יופקדו על השמירה בשער הצפוני [מצודת דוד, מלבי"ם], אזור שבו נדרשו ארבעה שומרים מדי יום [רלב"ג, מלבי"ם].