הפסוק מסכם את ארגון המערך המנהלי של הלוויים בימי דוד המלך, ומפרט את העברת סמכויות השלטון לאזורים המרוחקים יותר של הממלכה. המונח וְאֶחָיו מתייחס לחבריו של יריה, שהיו אנשי חיל מוכשרים ומספרם עמד על אלפיים ושבע מאות איש [מצודת דוד]. הפעולה וַיַּפְקִידֵם משמעותה שדוד המלך נתן להם מינוי רשמי לתפקידי פקידות, ניהול וגזברות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הם הופקדו עַל הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי, כלומר, הם קיבלו את השליטה על השבטים שישבו בחלקו המזרחי של הירדן. מינוי זה במזרח השלים את החלוקה הגיאוגרפית של הממלכה, שכן בחלק המערבי הופקדו חשביה ואחיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
סמכותם של פקידים אלו הייתה מקיפה ונועדה לְכָל דְּבַר, כלומר לכל עניין ונושא שהוטל עליהם [מצודת ציון]. תחומי האחריות שלהם התחלקו לשני אפיקים מרכזיים: דְּבַר הָאֱלֹהִים וּדְבַר הַמֶּלֶךְ. הם נדרשו לדאוג הן לעבודת בית ה' החיצונית והן לצרכי המלך והממלכה [מצודת דוד, רלב"ג]. שילוב זה של תפקידים מייחד את הלוויים, שכן בניגוד לשאר מחלקות ישראל שהיו מוקדשות ככל הנראה אך ורק לעבודת המלך, הלוויים נשאו באחריות כפולה ודאגו במקביל לענייני ה' ולענייני המלכות [רלב"ג].