משפחת עובד אדום מוצגת כמשפחה מיוחסת שכל בניה הוקדשו לתפקידים מרכזיים במקדש. הכתוב מכנה אותם אִישׁ־חַיִל, אך בניגוד למשמעות הרגילה של המונח, אין הכוונה לאנשי מלחמה או לבעלי כוח פיזי רב, אלא לאנשים חשובים ומכובדים [רש"י], כאשר תואר זה אפיין כל אחד ואחד מבני המשפחה ללא יוצא מן הכלל [מצודת דוד]. ייעודם לַעֲבֹדָה מתייחס לתפקידם המעשי והיומיומי, שכלל את פתיחת ונעילת השערים [מצודת דוד].
בסיום מניין המשפחה, מצוין כי היו שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם איש. נתון זה מעורר קושי, שכן בפרק מוקדם יותר בספר נמנו שישים ושמונה מבני המשפחה. ההסבר לפער המספרי הוא שייתכן כי שישה מהם הלכו לעולמם עד שהגיע דוד המלך לזקנתו, ולכן נותרו כעת שישים ושניים [מצודת דוד].