פסוק זה משמש כפתיח להצגת ממונים ופקידים נוספים ששירתו בבית ה', המשתייכים למשפחות בני קהת [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, מצודת דוד]. הכתוב מונה את המשפחות – לַֽעַמְרָמִי, לַיִּצְהָרִי, לַחֶבְרוֹנִי ולָעָזִּיאֵלִי – כאשר הפסוקים הבאים יפרטו את תפקידיהם. כך, לדוגמה, ביחס לעַמְרָמִי, יפורט בהמשך כי שְׁבוּאֵל מונה לנגיד על האוצרות [מלבי"ם].
אף על פי שהפסוק מזכיר את משפחת לָעָזִּיאֵלִי, בני משפחה זו אינם מוזכרים בפירוט התפקידים בהמשך. ייתכן כי הסיבה לכך היא שהם נכללו יחד עם בני חברון [מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, במילה לָעָזִּיאֵלִי, האות עי"ן מנוקדת בקמץ קטן (חטף קמץ) בעקבות הדגש המופיע באות זי"ן שאחריה [מנחת שי].