שלמות ואחיו מונו לאחראים הראשיים על אוצרות הקודש, ותפקידם היה לנהל את הרכוש הרב שהקדישה הנהגת הממלכה. המינוי עַל כׇּל־אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים משמעותו שכל אדם שהקדיש דבר גדול ובעל ערך היה מוסר אותו לידיו של שלמות, והוא זה שהיה אחראי להביאו אל בית האוצר [מצודת דוד]. אוצרות אלו היו למעשה רכוש שהוקדש לצורך המקדש, אך עדיין לא הוכנס בפועל אל בית ה' [ביאור שטיינזלץ].
התורמים של אותו רכוש מפורטים בהמשך באמצעות המילים וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְשָׂרֵי־הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי הַצָּבָא, הכוונה היא לאותם ראשי משפחות שהועמדו לכהן כקצינים ומפקדים צבאיים על אלפים ומאות, יחד עם שאר שרי הצבא שהקדישו מנכסיהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].