מערך השמירה של הלוויים בצדו המערבי של המקדש חולק למספר עמדות מפתח, תוך פירוט מדויק של מספר השומרים בכל נקודה. המוקד המרכזי באזור זה היה מבנה או חדר ייחודי הנקרא לַפַּרְבָּר [רלב"ג, מצודת דוד]. מקור המילה נדרש בתלמוד כצירוף המילים "כלפי בר", כלומר מקום הפונה כלפי חוץ. בהתאם לכך, מוסבר כי מדובר בביתן או משטח הבולט החוצה מן האזור המקודש, או לחלופין באזור מבודד וחיצוני שבו בני אדם אינם נוהגים להלך [רש"י, מנחת שי, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. יש הסבורים כי ייעודו של מקום זה היה להשלכת אפר [מלבי"ם].
מיקומו של הפרבר היה לַמַּעֲרָב, כלומר בצדו המערבי של הר הבית. הגישה אליו נעשתה דרך שביל או דרך עולה, שעליה הופקדו שומרים. חלוקת הכוחות באזור זה הייתה כזו: אַרְבָּעָה לַמְסִלָּה, כלומר ארבעה לוויים, או ארבע כיתות שומרים, הוצבו לשמור על הדרך העולה אל הפרבר. לעומת זאת, שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר, שני שומרים בלבד הופקדו על שמירת מבנה הפרבר עצמו [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
מניין השומרים המוזכר משלים את תמונת מערך השמירה במקדש כולו. הפרשנים מציינים כי יחד עם עמדות אלו, מגיע מספרם הכולל של מקומות השמירה של הלוויים לעשרים וארבעה, כאשר הלוויים הוצבו לשמור גם במקומות שבהם עמדו כוהנים [מלבי"ם, מצודת דוד]. השומרים התחלפו מדי יום, וחישוב של מספר השומרים המינימלי בכל משמרת כפול עשרים וארבע המשמרות, מגיע למספר הקרוב מאוד לארבעת אלפים השוערים המוזכרים בתחילת הפרק, כאשר הכתוב לא דקדק לנכות את ההפרש המועט בחשבון הכולל [רלב"ג].