חלוקת תפקידי השמירה במקדש נעשתה באמצעות גורלות שקבעו באילו עמדות יוצבו משפחות השוערים השונות. כאשר עלה הגורל של משפחת עובד אדום, נקבע מקומה נֶגְבָּה, כלומר בצד הדרום [ביאור שטיינזלץ]. במסגרת חלוקה זו הוטלה על המשפחה, וּלְבָנָיו, האחריות לשמור על מבנה שנקרא בֵּית הָאֲסֻפִּים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מבנה זה היה ממוקם מדרום לעזרת המקדש, מחוץ לה ומול השער הדרומי [מצודת דוד, רד"ק]. מהותו המדויקת של המבנה אינה מפורשת לחלוטין; ייתכן שהיה זה מחסן או מקום התכנסות [ביאור שטיינזלץ], או שנקרא כך על שם תפקיד מסוים שהיה מוכר וידוע באותה תקופה [מצודת דוד]. חלוקה פנימית בתוך המשפחה מראה כי בעוד שעובד אדום עצמו קיבל את משמרת הדרום הכללית, הגורל על בֵּית הָאֲסֻפִּים נפל בחלקם של נכדיו, בניו של שמעיה, שהיוו ראשי משפחות עצמאיים והציבו במקום זה ארבעה שומרים [מלבי"ם].
הצבת השומרים במיקום זה היא חלק ממערך מקיף של עשרים וארבע משמרות שהקיפו את המקדש באופן מקביל ומאוזן: שישה שומרים במזרח לעומת שישה במערב, וארבעה בצפון לעומת ארבעה בדרום, לצד שומרים נוספים שהוצבו באזורים חיצוניים, כדוגמת שערים שדרכם פונה האפר [מלבי"ם, רד"ק]. אף על פי שמפשט הכתובים נראה כי כל עשרים וארבע המשמרות אוישו על ידי לויים, מסורת חז"ל מדייקת כי שלוש מתוך עמדות אלו נשמרו בפועל על ידי כוהנים, שכן לעיתים הכוהנים מכונים במקרא גם בשם לויים [רד"ק].